ריקוד לדתיות בירושלים

הקדמה: מהו ריקוד ולמה הוא חשוב לדתיות בירושלים?

הריקוד הוא חלק מהותי מהתרבות בירושלים. הוא משמש כצורת ביטוי, והוא משמש גם לדתיות.

ישנם שני סוגי ריקוד עיקריים הפופולריים בירושלים: ריקודי עם ומחול מזרחי.

ריקוד העם הוא אחת מצורות הריקוד הפופולריות ביותר בירושלים, משום שמאמינים שמקורו באנשים שחיים בה. הריקודים מורכבים לרוב מריקודים מסורתיים שהועברו מדור לדור.

מחול מזרחי, לעומת זאת, הוצג על ידי מהגרים שהגיעו לישראל מצפון אפריקה ומהמזרח התיכון במהלך המאה ה-20. ריקודים אלה מורכבים בעיקר ממהלכי ריקודי בטן, אשר מאמינים ששימשו במקור נשים כדרך לפתות גברים או לשמח אותם (למשל, אם הם היו נסערים).

ריקוד הוא צורת אמנות המשמשת לעתים קרובות בטקסים דתיים. ריקוד למען דתיות בירושלים, למשל, זכה לפופולריות בקרב הדבקה. דבקה הוא ריקוד עם המופעל בלבנט עוד מימי קדם. הרבה פעמים רוקדים אותו בחתונות ובטקסים דתיים, והוא אחד הריקודים הפופולריים ביותר בישראל כיום.

The Levant or Eastern Mediterranean region includes Israel, Jordan, Lebanon, Syria and Palestine. העם הלבנטיני הוא קבוצה אתנו-לשונית המדברת ערבית או עברית כשפת האם. הם צאצאים של עמים קדומים שונים כמו הכנענים והפלשתים שחיו שם לפניהם.

מקורו של ריקוד הדבקה מאנשים אלה – הם היו מבצעים את ריקוד העם הזה בחתונות ובחגיגות אחרות כדי להראות אושר ושמחה על החיים והמוות.

הקדמה: איך התחיל הריקוד לחגיגות דתיות?

הריקוד לחגיגות דתיות היה חלק גדול מהתרבות של ירושלים במשך מאות שנים. זה הריקוד שאנשים עושים בצאת השבת או בחגים.

שורשיו של הריקוד לחגיגות דתיות בתרבות היהודית. משערים שהדבר התחיל עם היהודים שגורשו מספרד ופורטוגל ב-1492, כשהם הגיעו לירושלים. ליהודים אלו היה טקס שבו הם היו חוגגים את בואם בריקודים ובקפיצות מעלה ומטה. זה נקרא "La Hora de España", שפירושו "שעת ספרד".

הטקס הזה הועתק על ידי קהילות אחרות שגם רקדו בשעה זו של היום, כמו מוסלמים וארמנים, שגם להם יש ריקודים משלהם הדומים מאוד ללה הורה דה אספנה.

ריקודים אלו שונים מריקודים אחרים מכיוון שהם אינם נעשים במהלך חתונות או מסיבות אלא רק בשעות מיוחדות אלו של היום בחגים או בשבתות (הלכה

הריקוד לחגיגות דתיות, או הריקוד הדתי, הוא סוג של ריקוד המופעל במשך מאות שנים בירושלים. זה בוצע במקור על ידי היהודים ומאוחר יותר אומץ על ידי נוצרים ומוסלמים.
למידע מורחב בתחום של ריקוד לדתיות בירושלים עליך להעיף מבט ב- halelu.co.il

סביר להניח שהיהודים יבצעו ריקוד מסוג זה בחתונות ובשמחות אחרות, אך הם מבצעים אותו גם בטקסי תפילה ובמהלך השבת. הנוצרים מבצעים ריקוד מסוג זה בכנסיות או במהלך תפילות הכנסייה. לבסוף, המוסלמים מבצעים ריקוד מסוג זה במסגדים או במהלך פסטיבלים מוסלמים כמו הרמדאן.

מהם ההבדלים הייחודיים בין ריקוד פלסטיני לישראלי?

ריקוד הוא צורת אמנות ששימשה במשך מאות שנים כדי להביע שמחה, צער, כעס ורגשות אחרים. אחד הריקודים המפורסמים בירושלים הוא הדבקה. לריקוד זה שורשיו בתרבות הירדנית ולעתים קרובות רוקדים אותו בחתונות ושמחות.

ריקוד הדבקה הוא ייחודי במובנים רבים. לדוגמה, זה יכול להתבצע על ידי גברים ונשים כאחד, כמו גם על ידי יחידים או קבוצות. הוא כולל גם הרבה אימפרוביזציה שעושה אותו שונה מריקודים אחרים בירושלים כמו זפה הפלסטינית או הורה הישראלית שהם צורות ריקוד מובנות יותר עם צעדים כוריאוגרפיים. לדאבקה אין צעדים קבועים אלא מסתמכת על אימפרוביזציה ויצירתיות מה שהופך אותה לצורת ריקוד גמישה יותר שניתן לבצע בכל סביבה ללא כל תכנון מראש.

ריקוד הוא צורת ביטוי אוניברסלית ואין זה מפתיע שלבנות פלסטיניות וישראליות יש סגנונות ייחודיים משלהן בכל הנוגע למחול דתי.

בנות פלסטיניות בדרך כלל לובשות שמלה ארוכה עם שרוולים ארוכים, ולעתים קרובות הן נראות עם שיערן בקוקו. הם גם לובשים כיסוי ראש. בנות ישראל, לעומת זאת, לובשות שמלות קצרות או חצאיות עם שרוולים קצרים או עליוניות ללא שרוולים. הם גם לא לובשים כיסוי ראש.

הפלסטינים משתמשים בתנועות ריקוד שונות ממה שישראלים עושים גם כן. לדוגמא, פלסטינים ימחו לעתים קרובות כפיים בעוד שישראלים לרוב יניפו אותם באוויר או ינערו אותם בקו המותניים.